החלטה בתיק ב"ש 4446/08

1.         בפניי בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורו של המבקש. על מנת שניתן יהיה להבין את ההקשר של בקשה זו, אחזור על פרטי ההחלטות הקודמות בעניינו של המבקש, כפי שהובאו בהחלטתי הקודמת במסגרת ב"ש זה, מיום 15.5.08.

2.         המבקש עומד לדין בת.פ. 3058/07 של בית משפט זה, בעבירות רבות של סחיטה באיומים ובכוח, תקיפה, איומים וגניבה. כתב האישום נגדו הוגש ביום 31.7.08, והוא נעצר עד לתום ההליכים נגדו, על פי החלטתי מיום 7.8.07 (ב"ש 9820/07). ערר שהוגש על החלטה זו נדחה על ידי בית המשפט העליון (כב' השופטת ע' ארבל), בבש"פ 7041/07.

3.         המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר במעצרו, ובמסגרתה הוריתי לשירות המבחן למבוגרים לערוך תסקיר מעצר בעניינו. שירות המבחן התרשם, על פי האמור בתסקיר, ממסוכנותו של המבקש, וכן עמד על כך שאין בידיו להציע חלופה מתקבלת על הדעת. בהחלטתי מיום 20.2.08, דחיתי את הבקשה לנוכח עמדת שירות המבחן ובשים לב להעדר חלופה, וקבעתי כי הבקשה לאפשר למבקש לשוב לעבודה, אשר המעשים המיוחסים לו בכתב האישום קשורים אליה קשר הדוק, אינה יכולה להתקבל. עוד קבעתי כי לא הוצגה בפניי כל חלופה אשר ניתן יהיה ללמוד ממנה כי גורם בעל סמכות כלפי המבקש מוכן ליטול על עצמו את האחריות כך שניתן יהיה להשתכנע שהסיכון הטמון במבקש, יופג. גם על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט העליון, והוא נדחה (כב' השופט גרוניס בבש"פ 1884/08).

4.         משפטו של המבקש החל להתנהל והתקיימו בו מספר ישיבות לשמיעת הוכחות. משהתקרב תום תקופת המעצר, בעבור 9 חודשים, פנתה המאשימה לבית המשפט העליון בבקשה כי יורה על המשך מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט העליון (כב' השופט מלצר, בבש"פ 3241/08) דחה את הבקשה, מן הטעם שמשפטו של המבקש צפוי להתמשך עת רבה, הרבה מעבר להארכה המבוקשת ואף מעבר לפגרת הקיץ. בהחלטתו, מיום 16.4.08, הורה בית המשפט העליון כי המבקש ישוחרר בתנאים של מעצר בית מלא בבית אחיו. עוד הורה בית המשפט העליון, כי יותקן איזוק אלקטרוני, וכי אם יידרש אחיו של המבקש לצאת את ביתו, יחליף אותו אחד מהוריו בפיקוח עליו. בסופה של ההחלטה, הוסיף בית המשפט, כי "למען הסר ספק, מובהר בזאת כי אין בהחלטה זו כדי למנוע מהמשיב להגיש בעתיד בקשה לחלופת מעצר מקלה יותר, או מהמבקשת לבקש חידוש המעצר ולפיכך כל זכויותיהם וטענותיהם של הצדדים במכלול זה שמורות להם".

5.         במקביל לדיון בבית המשפט העליון בבקשת המאשימה להארכת המעצר של המבקש, הוגשה על ידו הבקשה שבפניי לעיון חוזר במעצר, וזו הייתה קבועה לדיון, מלכתחילה, ליום בו אמור היה להתקיים הדיון בבית המשפט העליון. משניתנה ההחלטה בבית המשפט העליון, הוריתי על ביטול הדיון בפניי, אולם ב"כ המבקש ביקש להותיר את הבקשה על מכונה, על מנת שיתקיים דיון בחלופת מעצר שונה מזו שהורה עליה בית המשפט העליון. ב"כ המבקש הסביר, כי הסכמתו לתנאי השחרור כפי שנקבעו בבית המשפט העליון הייתה זמנית, עד להגשת הצעה אלטרנטיבית שתוגש לבית המשפט המחוזי. לנוכח פנייה זו קיימתי דיון בבקשה לשינוי תנאי השחרור כפי שנקבעו בבית המשפט העליון.

6.         במהלך הדיון התברר, כי בקשת ב"כ המבקש היא שאורה, למעשה, על ביטול רובם המכריע של התנאים עליהם הורה בית המשפט העליון. על פי הבקשה, יוכל המבקש לצאת מדי יום לעבודתו כנהג הסעות, ובתום יום העבודה, בסביבות השעה 21:00-22:00, יחזור לבית אחיו ויימצא במעצר בית בשעות הלילה. בא כוחו לא ציין נתונים קונקרטיים באשר לעבודה, אולם אמר כי יוכל לעשות זאת אם יתבקש.

7.         באת כוח המאשימה התנגדה לבקשה, אשר הוגשה עוד בטרם יבש הדיו מהחלטת בית המשפט העליון. בדבריה, ציינה כי המבקש טרם עומד בתנאי השחרור כפי שהורה עליהם בית המשפט העליון בהחלטתו, שכן בשל הנתונים האובייקטיביים של יחידת המגורים בדירת אחיו של המבקש, בה הוא מתגורר, לא ניתן להתקין בה איזוק אלקטרוני. ב"כ המאשימה הודיעה כי המאשימה פנתה בעניין זה לבית המשפט העליון. לגופו של עניין, עמדה ב"כ המאשימה על עילות המעצר, שעודן קיימות בעניינו של המבקש, ועל כך שלא ניתן להבין מהחלטתו של בית המשפט העליון כאילו אין צורך בעילה להליך של עיון חוזר.

8.         בהחלטה מיום 29.4.08, הודעתי לצדדים כי לא אחליט בבקשה לגופה בטרם תתקבל החלטה של בית המשפט העליון בכל הנוגע לקיום התנאי של האיזוק האלקטרוני. סברתי כי לא יהיה זה מן הראוי להקדים את החלטתי להחלטתו של בית המשפט העליון, וכי נכון יהיה כי תהיה בפניי התמונה במלואה, ובכללה התייחסותו של בית המשפט העליון לשאלת קיומו של תנאי האיזוק.

9.         החלטת בית המשפט העליון בעניין זה ניתנה ביום 1.5.08, והומצאה לעיוני ביום 4.5.08. מן ההחלטה עולה בברור, כי בית המשפט העליון לא ראה בהחלטתו החלטה זמנית עד שיתקיים דיון מפורט יותר בבית המשפט המחוזי בתנאי שחרורו של המבקש. לנוכח האמור בהחלטה, דחיתי את הבקשה לעיון חוזר, משום שסברתי כי אין מקום לאפשר למבקש לשוב לעבודתו כנהג הסעות, כאשר מעשי העבירה המיוחסים לו בוצעו בזיקה הדוקה לעבודה זו, וכאשר עדי תביעה מהותיים המשתייכים לסביבת עבודה זו טרם העידו.

10.       גם על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט העליון. טענת ב"כ המבקש הייתה כפולה. האחת, כי נפלה שגגה מלפניי באשר לאופן בו יש לפרש את החלטות כב' השופט מלצר מיום 16.4.08 ומיום 1.5.08, והאחרת, כי בהחלטתי מיום 15.5.08 התעלמתי מטענותיו באשר לכרסום בחומר הראיות, עניין המצדיק, כשלעצמו, הקלה משמעותית בתנאי שחרורו אם לא את ביטולם המלא. בית המשפט העליון (כב' השופט א' רובינשטיין), בהחלטתו בבש"פ 4476/08 מיום 26.5.08, דחה את טענתו הראשונה של ב"כ המבקש, וכדבריו "ככל שיש לפרש את החלטת השופט מלצר מיום 1.5.08, ברי כי לא באה עדיין העת להקלות, ודבר זה צריך להיבחן כעבור תקופה". אשר לטענה השנייה, מאחר שבהחלטתי האחרונה לא התייחסתי לטענה הנוגעת לכרסום בראיות, הורה בית המשפט העליון על החזרת התיק לדיון בפניי, לשם בחינתה של טענה זו.

11.       בפתח הדיון שהתקיים לפניי ביום 1.6.08, ביקש ב"כ המבקש כי אפסול עצמי מלהמשיך ולדון בעניינו. לא אחזור על כל הטענות שנטענו בהקשר זה, שלא היו ראויות להיטען. משפט אחד מפיו של הסנגור משקף את עיקר הטענה: "גברתי באופן שיטתי מחפשת כל אמתלה, בהתחלה לעצור אותו, אחר כך לדחות בקשות שלו" (עמ' 1 לפרוטוקול). למעשה, עילת הפסילה, כעולה מן הטיעון המפורט והארוך של ב"כ המבקש כפי שנטען בפניי, הינה שכל בקשותיו של המבקש עד כה נדחו על ידי. עילת פסילה זו אינה מוכרת לי. עיון בהחלטותיי מראה כי כולן נתקבלו לאחר שקילת הטענות לגופן, ודי אם אזכיר כי העררים שהוגשו עליהן נדחו על ידי בית המשפט העליון. הבקשה לפסילה נדחית, אם כך.

12.       אשר לטענה בדבר הכרסום בראיות. אכן, בבקשה לעיון חוזר אשר הוגשה במקביל לדיון בבקשת המדינה להארכת המעצר מעבר ל- 9 חודשים בבית המשפט העליון, פורטו טענות הנוגעות למערכת הראיות, אולם בעת הדיון בעל פה, ביום 27.4.08, התרכז ב"כ המבקש בטענות הקשורות בעילות המעצר וממילא בתנאי השחרור, ולפיכך התייחסה החלטתי מיום 15.5.08 לסוגיה זו בלבד.

13.       יתרה מזאת, כפי שנראה להלן, טענותיו של ב"כ המבקש ביחס לחומר הראיות הן טענות כלליות ביותר, כשלמעשה הן מסתכמות, בעיקרן, בהמלצה לבית המשפט "לקרוא את כל הראיות ואת כל הפרוטוקולים בתיק העיקרי, ולבצע השוואה ולראות את ההתפתחויות ואת הכרסום שחל בראיות" (עמ' 9 לפרוטוקול מיום 1.6.08). גם בטענותיו בכתב בבקשה לעיון חוזר שהוגשה ביום 10.4.08, מלבד הפנייה להודעה של המתלונן העיקרי בתיק, שהגיעה לידי ההגנה לאחר הדיון בבקשה למעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו, אין כל הפנייה למובאה מסוימת אשר ניתן ממנה להסיק, על פניו, כי חל כרסום משמעותי בחומר הראיות. כך, למשל, טוען ב"כ המבקש בבקשתו הכתובה, כי "בחקירותיו הנגדיות של המתלונן נחשפה דמות של שקרן ונוכל, אשר מסוגל לשים למרמס כל ערך. בעדותו נתגלו עשרות שקרים וסתירות אין ספור, עד כדי כך שגם כבוד השופטת שדנה בתיק העיקרי איבדה את שלוותה והעירה לו 'מה אתה מבלבל את המוח', שעה שניסה לספק עוד אחד משלל תירוצים מגוחכים לסתירות ולתהיות שנתגלו בעדותו". ככלל, זה טיבן של טענות המבקש, בלא כל הפניה לעמודי פרוטוקול, או להודעות העומדות בסתירה מובהקת לעדות בבית המשפט, וכד'. גם בבקשה בכתב חוזרת על עצמה המלצתו של ב"כ המבקש כי בית המשפט יחזור ויקרא את הודעות המתלונן במשטרה ואת פרוטוקול עדותו בבית המשפט, וכך יוכל להסיק את המסקנה כי אין כל סיכוי שהמבקש יורשע.

14.       תיארתי בתמצית את התשתית העובדתית על יסודה מבקש הסנגור כי אקבע, שחל כרסום משמעותי בחומר הראיות עד אשר אין עוד בסיס לקביעת תנאי שחרור מגבילים כפי שנקבעו. מתיאור זה תיגזר התייחסותי.

15.       ראשית, אותה הודעה של המתלונן, אשר הגיע לידיעת ההגנה לאחר הדיון הראשון בבקשת המעצר, משתלבת היטב בקביעותי הלכאוריות בהחלטתי מיום 7.8.07, בה הוריתי על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו. די אם אפנה, בהקשר זה, לפיסקה 27 להחלטתי האמורה:

"למען שלמות התמונה יש לציין, כי אני סבורה שמחומר הראיות עולה, לפחות מבין השיטין, כי גרסתו של אינדיק באשר לנסיבות היכרותו עם אייל ... היא גירסה חסרה. ...כך, למשל, אומר זר ... כי לא היה זה סוד שאייל נמצא אצל אינדיק כל הזמן, והיה ידוע שאייל יושב שם כשותף כפוי, כאשר אינדיק עצמו השתמש באייל: עצם נוכחותו שם עזרה, כך לדברי זר, בשלב הראשוני לאינדיק, ואייל היה שם גם כדי להגן על אינדיק".

16.       דברים אלה משתלבים היטב, להבנתי, עם אותה הודעה משנת 2005, אשר הגיעה לידי ב"כ המבקש באיחור, בה מכנה אינדיק את המבקש "חברי", ומתאר אירוע בו התלווה אליו המבקש למפגש והבהיר לנוכחים כי הוא ואינדיק "גם אנחנו לא פריירים אוי ואבוי אם שערה אחת מראשו של אינדיק תיפול". על כך, יצוין, נחקר אינדיק באותה הודעה באזהרה, לפיה הוא, ביחד עם אחר, איימו על המתלוננים באותו אירוע. מגוף ההודעה ניתן להבין כי אותו "אחר" אינו אלא המבקש. איני מוצאת כי יש בהודעה זו כדי לשמוט את הקרקע מתחת להחלטתי מיום 7.8.07, בה קבעתי כי קיימות ראיות לכאורה נגד המבקש.

17.       שנית, על פי המידע שהציגו בפניי הצדדים, אני מבינה כי עד היום נשמעה רק עדותו של המתלונן העיקרי בתיק, אותו אינדיק. כמפורט בהחלטתי האמורה, נמצאו לגרסתו של אינדיק חיזוקים לא מבוטלים. עדים אלה טרם נשמעו, ואני מתקשה לראות כיצד ניתן להגיע בשלב זה למסקנה כי התשתית הראייתית לכתב האישום התפוררה.

18.       שלישית, טענותיו של המבקש הינן מסוג הטענות שמקומן בסיכומים. אין זה מתפקידו של בית המשפט הדן בסוגית המעצר, לקרוא את הפרוטוקולים, להצליב ראיות, ולהגיע לממצאי מהימנות ביחס לעדים שהעידו בפני המותב השומע את העדים. הטענה של כרסום בראיות יכולה להישמע כאשר בידי ההגנה להצביע על מפנה ממשי במערכת הראיות, מבלי שיהיה על שופט המעצר להידרש לממצאי מהימנות ולהסקת מסקנות שרק בסוף ההליך ניתן להגיע אליהן. על כגון דא נאמרו בפסיקה דברים מפורשים: